<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פל"ג</h1>
<h2>דף כט:</h2>
חומץ של גוים אסור בהנאה, שמא מתחלה היה יין חשוב ונתנסך בפני ע"ז. וכן יין מזוג של גוים אסור בהנאה אע"פ שאין מנסכין אותו, שמא היה יין נסך כשהיה חי מתחלה. החרצנים והזגים של גוים תוך שנים עשר חדש שהם לחים אסורים בהנאה, לאחר שנים עשר חדש שהם יבשים מותרים לכתחלה. שמרים של גוים שקורין גרידא"ה לאחר שנים עשר חדש מותרים בהנאה, שלא נשאר בהם שום לחלוחית של יין והם עפר בעלמא. אבל תוך שנים עשר חדש אע"פ שנתנם בתנור ליבשם לא סגי בהכי ואסורים בהנאה. ודמי היבשה תוך שנים עשר חדש אסורים בהנאה.
בוסר שעצרוהו גוים, שקורין אייגרא"ש, אסור באכילה. שאין אנו בקיאים בטוב בוסר. שרואים אנו שמערבים בוסר וענבים כשעוצרים אותו. גם פעמים עוצרים אותו סמוך לבשול ענבים והוא כמו יין. ואם נגע גוי בבוסר שלנו מותר, ומותר ליגע בו גוי לכתחלה דלא גרע מחלא סופתיקא.
<h2>דף ל.</h2>
וכן מבושל אין בו משום יין נסך. כתבו הגאונים, שיין שהעלה רתיחה אחת נקרא מבושל ואין בו משום יין נסך. ויש אומרים דוקא מבושל הרבה כמו יין מבושל שעושין הרופאים. וכן נראה לאוסרו לכתחלה לשתותו עם הגוי אם לא יהיה מבושל הרבה. ובדיעבד אם נגע בו הגוי ביין שאינו מבושל הרבה מותר בשתיה. עוד כתבו הגאונים שאם נתערב [מעט] דבש ביין, הואיל ואינו ראוי למזבח, הרי הוא כמבושל וכשכר, ואינו מתנסך, מותר לשתותו עם הגוי. ולפי דברי הגאונים האי אנומלין שקורין פומינ"ט, שמשימין ביין דבש ובשמים, אם עשאו ישראל אינו נאסר במגע גוי, ומותר לשתותו עם הגוי. ויש אומרים שאין להתיר פומינ"ט במגע גוי, שמא לא אמרו שיהיה מותר כשעשאו ישראל אלא אם [כן] יש בו דבש הרבה שיש לומר דשוב אין מנסכין אותו. אבל בזה שקורין פומינ"ט, שאין בו אלא מעט דבש, בודאי לא התירוהו לשתותו עם הגוי שאין אנו יודעין שיעור הדבש כמה הוא שיהא מותר אחר כן. וכן עמא דבר. ואם נגע גוי בפומינ"ט שלנו מותר בשתיה בדיעבד. ואסור לשחוק חרדל או גושביר"ט לצורך ישראל על ידי גוי. ויש אומרים שאם שם ישראל חומץ לתוך החרדל או הגושביר"ט ונתערב יפה מותר לשחוק אותו אחרי כן על ידי גוי אפילו לבדו מאחר שהוא מעורב. וכן הסכימו קצת גדולי הדור והורו הלכה למעשה. אם כן לדעת זה מותר לישראל לשלוח לחבירו גושביר"ט או חרדל על ידי גוי מאחר שהוא מעורב. וראוי להחמיר בזה. נגע הגוי בתמד שלנו, דינו כיין מזוג, ואסור בשתיה ומותר בהנאה, כיון דמקדשינן עליה ומברכינן עליה בורא פרי הגפן. ויש חולקים בזה ואומרים דתמד שלנו לא הוי כיין מזוג, דלא מקדשינן עליה ולא מברכינן עליה בורא פרי הגפן אלא אם כן רמא תלתא ואפיק ארבעה. ואומרים כי כן נראה מדרכי הרי"ף והר"ם. ואני לא מצאתי כך בביאור בדבריהם. ולפי סברתם דהני דלא מקדשי ולא מברכי בתמד, אם נגע גוי בתמד שלנו מותר בשתיה. ואנו כתבנו מה שנראה לנו וראינו [גדולים] עשו בה מעשה.
<h2>דף לא:</h2>
שכר של גוים מותר בשתיה, שאינו מקבל שום תערובת. ובלבד שלא ישתהו בחנות משום חתנות. יין תפוחים הבא מן האוצר מותר. ויין תותים ורמונים גם כן מותר, ולא חיישינן לתערובת, דמיסרי סרי. ויין צמוקים של גוים אסור בהנאה, שמא נתנסך או נתערב בו יין נסך. ואם נגע גוי ביין צמוקים שלנו, נראה לומר שיש בו חילוק, שאם היה בהם לחלוחית כשנתן עליהם מים שמותר לקדש עליהם, אסור בשתיה ומותר בהנאה דומיא דיין מזוג. ואם לא היה בהם לחלוחית מותר בשתיה בדיעבד.
<h2>דף מ:</h2>
שכר של גוים מותר בשתיה, שאינו מקבל שום תערובת. ובלבד שלא ישתהו בחנות משום חתנות. יין תפוחים הבא מן האוצר מותר. ויין תותים ורמונים גם כן מותר, ולא חיישינן לתערובת, דמיסרי סרי. ויין צמוקים של גוים אסור בהנאה, שמא נתנסך או נתערב בו יין נסך. ואם נגע גוי ביין צמוקים שלנו, נראה לומר שיש בו חילוק, שאם היה בהם לחלוחית כשנתן עליהם מים שמותר לקדש עליהם, אסור בשתיה ומותר בהנאה דומיא דיין מזוג. ואם לא היה בהם לחלוחית מותר בשתיה בדיעבד.
<h2>דף נה:</h2>
מאימתי יאסר יין הגוים משידרך וימשך היין, אע"פ שלא ירד לבור אלא עדיין הוא בגת, הרי זה אסור. לפיכך אין דורכין עם הנכרי בגת, שמא יגע וינסך. ואין לוקחין מן הנכרי גת בעוטה, ואע"פ שהיין מעורב עם החרצנים והזגין ולא ירד לבור. ויש מי שאומר דדוקא מה שנמשך אסור, אבל מה שלא נמשך מותר. ואם נגע גוי במה שנמשך, מה שנשאר בגת שלא נמשך מותר. וכזה עשו מעשה גאוני עולם להתיר כמה פעמים. ומאחר ששמענו ומצאנו כתוב שחכמים גדולים עשו מעשה להיתר, אע"פ שיש חולקים בזה, יש לנו לסמוך על המתירים לצאת בעקבותיהם וללכת אחריהם. ומעשה רב. וגדולה צפרנם של ראשונים מכרסם של אחרונים. וליקח מן גוי גיגית מלאה ענבים, יש אוסרין ויש מתירין. ויש להביא ראיה להיתר מלשון הר"ם [אשר] כתב פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות, גוי שהוא דורס ענבים בחבית אע"פ שהיין צף על גבי ידיו לא חששו. כל שכן לקנות גיגית מלאה ענבים. וכך שמעתי שנוהגים היתר בקצת מקומות. ומותר גם כן לישראל להביא ענבים בספינה, אע"פ שהגוים לוקחים [אותן] ענבים מן הספינה ומביאין לבית ישראל בדרדורין הנקראים קורנודא"ש, כמו שעושין תמיד בעיר ארדל"י, והיין מזלף עליהם. וכן ראיתי שעשו מעשה שמה כמה פעמים כשהייתי דר שם ואם קבץ הגוי ענבים לגת או לגיגית, בדיעבד מותר, ולכתחלה אסור מפני שממעכין ודורסין הענבים בדרדורין והוא קרוב לימשך. ואם סייע בו ישראל מותר לכתחלה. אולם צריך ליזהר כשנותנים הגוים הענבים בגת או בגיגית שלא יהיו בגיגית ענבים דרוכות, שמא כשיפלו הענבים בגיגית מיד הגוי ינתזו צנורות מן היין ויהיה הכל אסור. אלא ישראל יהיה אוחז בהן וזורקן לתוך הגיגית. ואם ישראל סייע לגוי לזרוק היין כשר. אבל אסור לעשות כן, שמא ישגה ויסמוך על הגוי, ונמצא הגוי זורקו לבדו, והוי יין נסך.
